הנכדים משווים ביני לבין הסבתא השנייה
למה אני מקנאת כל כך בסבתא השנייה של הילדים שלי, שיש לה תנאים טובים יותר לתת להם?
למה אני מקנאת כל כך בסבתא השנייה של הילדים שלי, שיש לה תנאים טובים יותר לתת להם?
היא לא רוצה את המתנות ולא את הטובות, היא אומרת שהיא מסתדרת בלעדיהן
אנחנו פנויים, אין שום דבר בחיינו חוץ מהנכדים – אבל ההורים שלהם מסרבים להיעזר בנו. למה?
אני רוצה לחנך את הילדים כפי שאני רואה לנכון, אבל כלתי מסרבת. חשוב לה שאעשה דברים בדיוק בדרך שלה
בתי כעסה עלי והרגישה שאני לא מתחשבת. אני נפגעתי ממנה והרגשתי שהיא לא מתחשבת בי... מי צודקת?
אצלנו בבית גידלנו שלשה ילדים שכולם ידעו שבשעת הסעודה - לא קמים מהשולחן, ופתאום ההורים שלו אומרים לי: "תני לו!", "הוא קטן!"
זה הבית שלי. אם ההורים לא משתלטים על הילד, אני צריכה לסבול ממעשיו?
מצד אחד אני נותנת את הנשמה, מצד שני רוצים שלא אתערב ולא אחנך... זה הגיוני?
אחר כך אני שואלת את עצמי: "איך אקנה רק לליבי? ומה עם דסי? היא תקנא". האם באמת זה צריך להיות כך, שכל מה שאני קונה לאחד אני צריכה לקנות גם לאח?
האם טוב שידעו הילדים משהו מתוך הדברים הללו, אולי לא נורא שישמעו מעט, או להחביא הכול ולשמור על הילדים תמימים?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה